האם דג הסלמון באמת כשר?

כמעט כל דג סלמון שנמכר בישראל מגיע מכלובים תעשייתיים צפופים – שבהם טפילים (המכונים "כיני ים") מתרבים ומתפשטים במהירות, למרות השימוש (הההולך וגובר) של התעשייה בחומרי הדברה. דגי הסלמון מנוקים אמנם מרוב הכינים כחלק מהכנתם ואריזתם לשיווק, אך אם תביטו בדג סלמון במקרר הסופרמרקט מקרוב – לעתים תוכלו להבחין בכינים ובחלקי כינים לא מעטים, שמסתתרים בין הקשקשים.

טפילים כגון סרטנים זעירים וכינים הם שרצים, שכידוע, אסורים באכילה על פי ההלכה היהודית וכללי הכשרות. וכפי שנכתב בתשובה לשאלה באתר חב"ד:

כל מאכל המוחזק שיש בו חרקים, אסור באכילה עד שייבדק היטב ויוסרו ממנו כל החרקים. חז"ל אמרו ש"ברייה אינה בטלה", וכל עוד עלול להימצא חרק שלם בתוך המאכל, המאכל כולו אסור.

בדג סלמון שנמכר פרוס, הכינים וחלקי הכינים עשויות להימצא גם בבשר עצמו ולא רק על ובין הקשקשים. כך למשל מזהיר הרב יוסף דורפמן בסרטון בערוץ היוטיוב שלו מפני אכילת הדג עם הכינים – ומדגים כמה טפילים יכולים להימצא על דג סלמון שעבר ניקוי תעשייתי ואריזה ואף זכה ב"כשרות טובה":

דגי סלמון המגיעים מהים נגועים בטפילים שכמעט בלתי אפשריים לזיהוי וניקוי משום שהן מצויות בתוך בשר הדג וצבען כצבע בשרו, לפי "המכון למצוות התלויות בארץ":

תולעת זו מצויה בתוככי דג הסלמון. והיא ממשפחת תולעי "אניסאקיס" המצויים  אלא שלהבדיל מתולעים אחרות הנמצאות במעי הדג או בתוך בשר הדגים והם בולטים, עד שאפשר להבחין בהם ויזואלית. או לחילופין ניתן להבחין בהם על גבי שולחן אור. תולעים אלו שבדג הסלמון שקופים יותר והגם שכאשר הם בפני עצמם מחוץ לבשר הדג, הם ניתנים להבחנה ויזואלית. מכל מקום כשהם על גבי בשר הסלמון שצבעו כהה (אדמדם ורדרד) הם מקבלים את גוון הבשר ואי אפשר לזהותם, לא תחת אור ולא על גבי שולחן אור. אולם ניתן להבחין בהם תחת אור כחול ("אולטרה לייט") כאשר הם מקבלים גוון כהה וניתנים לזיהוי בבירור. התולעים נמצאות בחלק הרך של הבשר כלומר בצדדי הדג שסביב מעי הדג. תולעים אלו מחזור החיים שלהם מתרבה באמצעות חיות הים. ולכן הם נמצאים בדגי סלמון הגדלים בסביבתם הטבעית כלומר בים הפתוח וכגון הדגים הגדלים באלסקה, קנדה, רוסיה, יפאן ועוד.

לפיכך, קובע המכון כי דגי סלמון מהים אסורים באכילה אפילו תחת חותמות כשרות נכבדות.

דגי סלמון מכלובים נגועים בטפילים חיצוניים, אותם ניתן, לפי המכון, להסיר ידנית:

יש להתבונן חזותית על הדג מכל צדדיו, במידה ונמצא טפיל זה. (יש לזכור שלפעמים גודלו זעיר, והוא נבלע בין הכתמים הטבעיים שיש לדג). [...] בדיקות וניקוי זה יש לעשות בכל סוגי הדגים הן מכלובים והן דגי ים. ויש לעשות זאת בדגים מכל מדינות העולם, כיון שבבדיקות מצאנו את כולם נגועים.

ואילו שימורי סלמון אינם כשרים בכל מקרה לפי דעת המכון:

שימורי סלמון – מקורו בים באלסקה והוא בחזקת נגוע

דג סלמון נא חתוך לפרוסות עבות עם כיני סלמון עליו

דגי הסלמון נאכלים בעודם בחיים

גם אם נסלק את כל הכינים ושאריות הכינים מהסלמון שנקנה ונבשל, הדבר כבר לא יעזור לעשרות מיליוני דגי הסלמון שנאכלים חיים על ידי הטפילים בכלובי התעשייה – אך גם מחוץ להם. כלובי הסלמונים מצויים באותם המקומות בהם שחו סלמוני בר. מאז הקמת כלובי הדגים מספר דגי הסלמון בטבע צונח בחדות, ויותר ויותר דגי סלמון-בר נמצאים מתים וגוססים אכולים בידי מאות טפילים שמקורם בכלובים.

ניקוי דג הסלמון מכינים גם לא יעזור לסלק מגופו את החומרים הרעילים שהצטברו בו במהלך שנתיים של פיטום בכלובים.

תעשיית הסלמון הסקוטית בלבד משקיעה כ-300 מיליון פאונד מדי שנה בהדברת הכינים, דבר שלא מונע מכ-10 מיליון דגי סלמון בשנה להיאכל חיים על ידי הכינים בתעשייה הסקוטית. נתונים אלה יכולים לרמוז מדוע מתגלים בדג הסלמון חומרים מסוכנים לבריאות העלולים לשבש את המערכת ההורמונלית וקשורים לסיכון מוגבר לסרטן, סוכרת ומחלות נוספות.

תמונת תקריב על כינים על דג סלמון שצמודים אליו ואוכלים את עורו