דג הסלמון בטבע

1. אין כמו הבית

חייו של דג סלמון מתחילים ומסתיימים, למרות המרחקים העצומים שהוא עובר בהם, באותה נקודה בדיוק. לפחות באופן אידיאלי; חלקם יחרפו את נפשם וימותו בניסיון ההירואי לעשות זאת. לא סתם שימש דג הסלמון סמל חשוב בתרבויות רבות לקשר אל הבית ולשיבה הביתה. כדי לשוב ולהעמיד צאצאים דווקא במקום בו הוא נולד – מוכן דג סלמון לשחות אלפי קילומטרים נגד זרמים גועשים ולקפוץ במעלה מפלים שוצפים בגובה 4 מטרים, להיחבט שוב ושוב בסלעים, להיהדף לאחור, להתחמק מדובים ועיטים ואריות ים ודייגים עם רשתות וקרסים – ולא לוותר לעולם.

2. דג למרחקים ארוכים

דג סלמון (אלתית, בעברית תקנית) נולד לרוב בנחל שליו של מים מתוקים, אי שם במרומי ההרים. אם הוא בקע מהביצה – הוא כבר בר מזל. כ-90% מביצי הסלמון נטרפות עוד קודם. ישנם 7 מינים של סלמון פסיפי – ששוחים עם הזרמים ממקום בקיעתם לאוקיינוס השקט, ומין אחד של סלמון אטלנטי, כולם חיים ונודדים בחצי הכדור הצפוני. כחמש שנים יבלה דג הסלמון בים, תוך גמיאת מרחקים עצומים של מעל 10,000 ק"מ! רק כעבור זמן, כשגופו יתחיל להשתנות (בחלק מהמינים הלסת משתנה מאוד, באחרים צומחת דבשת מוזרה על גב הדגים, ורובם משנים מעט את צבעם ומאדימים-מתכהים), הוא יחוש גם שינוי פנימי יסודי. לפתע פתאום כל ההתפרפרות השאננה הזו בים הפתוח, חיים של אכילה, שעשועים ושחייה עם הזרם – תיראה לו חסרת טעם. הוא ירגיש דחף חזק, בלתי ניתן לכיבוש – לשוב למקום בו נולד ולהעמיד בו צאצאים. ואם צריך לטפס יותר משני קילומטר כדי להגיע לשם ולנווט בלי מפה ומצפן – לא דג כמוהו יראה בכך מכשול.

3. גם ספורטאי, גם נווט

המנגנונים באמצעותם מנווטים דגי הסלמון את דרכם בדייקנות דרך כל הפיצולים בנהרות ויובליהם עדיין לא הובנו לגמרי. אבל ידוע כבר שדגי הסלמון משתמשים בחוש ריח מפותח במיוחד ובחוש מגנטי (חוש שבני אדם יכולים רק לדמיין איך הוא מרגיש) – לצד זיכרון מרשים הכולל יצירת "מפה מנטלית". מסתבר שריחו של כל מקטע נחל שונה מעט בשל השילוב הייחודי של צמחייה, קרקע ובעלי חיים שקיימים באזור. נחיריהם ומוחם של דגי הסלמון רגישים מספיק כדי להבחין בהבדלים הדקים האלה, לזכור אותם לאורך שנים, ולהשתמש בהזכרונות הללו גם כאשר חלים שינויים ניכרים בסביבה ובערוצי זרימת המים.

4. כולם רוצים למות בבית

רוב הסלמונים מתים זמן קצר לאחר שיבתם הביתה והטלת הביצים. מותשים ממסעם, הם כבר לא מנסים לנדוד עוד, אלא מחזירים את נשמתם לבורא במקום שבו ניתנה להם, כעבור ימים או שבועות מההתרבות והטלת הביצים. אך ישנם מיני סלמונים בהם רבים מהדגים עדיין חזקים מספיק בשביל לחזור ל"סיבוב גדול נוסף" באוקיינוס. אך גם הם ישובו ממנו לאחר מספר שנים כדי להתרבות שוב - ו"למות בבית".

5. כלובי דג סלמון: ההבטחה

פיטום דגי סלמון בכלובים הוא תופעה חדשה מאוד. כלובי הסלמון נבנו ברובם לפני 20 שנים, בשל ההידלדלות המהירה של דגי הסלמון בטבע כתוצאה מדיג יתר ובניית סכרים (מעריכים שכיום מספר דגי הסלמון הוא רק אחוזים בודדים ממספרם לפני כמאה שנים). אבל הקמתם גם לוותה בהבטחות שהם יפתרו את בעיית חיסול סלמוני הבר, בכך שיאפשרו "ייצור" סלמונים ללא הגבלה!

6. כלובי דג סלמון: המציאות

אך הכלובים שהתיימרו לספק אלטרנטיבה בת-קיימא לצריכת סלמונים על ידי מאות מיליוני בני אדם – הפכו כיום לאיום החמור ביותר על המשך קיום דג הסלמון. הכלובים השקועים בים מוקמו בחוסר אחריות מדהים בנתיבי ההגירה הטבעיים של דגי הסלמון. במהרה הם הפכו למדגרות להמוני טפילים שאכלו את בשרם בעודם חיים ולנגיפים שהתפשטו בקלות ביניהם – וגם הלאה משם. תוך שנים ספורות אפילו חומרי ההדברה הרבים בהם השתמשה תעשיית כלובי הסלמון התקשו לרסן את התרבות הטפילים והנגיפים, שפיתחו כלפיהם עמידות. (על סלמון ובריאות)