להיות דג סלמון בכלובי התעשייה

דגי הסלמון בכלובי הפיטום המסחריים סובלים מצפיפות, מחנק, עיוותים, טפילים, מחלות... אבל מחקרים חדשים מגלים שגם מסבל נפשי קיצוני - עד כדי דיכאון והרעבה עצמית למוות

נולדו לנדוד

איור סלמון נודדדג סלמון בטבע עובר מרחקים עצומים במהלך חייו: הוא בוקע וגדל בנהרות מים מתוקים, משם הוא שוחה במורד הזרם אל האוקיינוס המלוח, בו יחיה במשך 5 שנים עד שיגיע לבגרות מינית; אז מתחיל גופו להשתנות והוא שב אל שפך הנהר ממנו הגיע לאוקיינוס, ומתחיל את מסעו המפרך במעלה הזרם - אל הערוץ המדויק שבו הגיח לעולם. במהלך המסע במעלה ההרים יכולים דגי סלמון לשחות 1,400 ק"מ נגד כיוון הזרם, להעפיל לגובה של מעל 2 ק"מ, ולזנק במפלים שוצפים בגובה 4 מטרים. כמחצית מהסלמונים הפסיפיים חזקים מספיק כדי לחזור לאוקיינוס ואף לעשות שוב את המסע הקשה הביתה כעבור שנים.

נאכלים חיים 

כל הצרכים הטבעיים המיוחדים שמאפיינים את דגי הסלמון - בלתי אפשריים למימוש במסגרת תעשיית הפיטום שלהם בכלובים הימיים (ממנה מגיעים 98% מדגי הסלמון לצרכנים בישראל). בתעשייה סובלים דגי הסלמון מצפיפות קיצונית, ממחנק הנובע ממחסור קבוע בחמצן, מהמחלות הרבות התוקפות אותם - אבל כנראה בעיקר מהטפילים שאוכלים את בשרם חיים. מיליוני דגים גוססים ומתים כשפניהם וגופם מכוסים פצעים פתוחים.

דגי הסלמון בכלובים סובלים קשות גם מהטיפולים נגד הטפילים. הם מורעלים ואף מתים מחומרי ההדברה שנשפכים למים, למשל. בשנים האחרונות נוספים עוד ועוד טיפולים מכאיבים נגד הטפילים, שכבר פיתחו עמידות מוגברת לחומרי ההדברה. כך סובלים כיום דגי הסלמון מ"טיפול בחום" מפחיד ופוצע, במהלכו הם נשאבים מהכלוב ומושלכים למים חמים לזמן קצר. דגים רבים מתים בתהליך. ארגונים להגנת בעלי חיים דורשים לאסור את התהליך בשל הכאב והפציעות הכרוכים בו.

מדוכאים עד מוות

אבל מסתבר שדגי הסלמון בכלובים סובלים גם מסבל נפשי קיצוני ביותר - שחוקרים הגדירו כדיכאון - כתוצאה מהכליאה במשך שנתיים בתנאים הקשים והלא טבעיים האלה. מחקר שפורסם ב-2016 מצא כי דגי סלמון בכלובי הפיטום המסחריים מצויים במצב קבוע של מתח (בדמם נמדדו רמות גבוהות במיוחד של הורמונים המקושרים למצבי סטרס). כרבע מהם מפתחים עקב כך תסמינים התנהגותיים של אפתיה ואנורקסיה האופייניים למצבי דיכאון במינים יבשתיים של בעלי חיים, וחלקם אף מרעיבים את עצמם למוות.

מעוותים וחירשים

דג סלמון בתעשייה סובל מעיוותים ונכויות רבים, חלקם מולדים וחלקם נגרמים בשל התנאים בהם הוא נכלא כל חייו וקצב הגדילה המהיר שנכפה עליו. דגי סלמון רבים בכלובים סובלים מעיוותים גופניים ניכרים, המיוחסים לקצב הגדילה המהיר ולחיסונים המוזרקים להם ידנית בקצב מהיר בעודם מפרפרים.

כמחצית מדגי הסלמון בכלובים ברחבי העולם חירשים או כמעט-חירשים, כתוצאה מקצב הגדילה המהיר שנכפה עליהם. מעל 95% מהם סובלים מעיוותים גופניים הקשורים בקצב הגדילה הלא טבעי.

הסבל מתחיל כבר במדגרה

תחקיר סמוי שנערך במדגרות תעשיית הסלמון ונחשף באוקטובר 2019 תיעד את הפגיעות החמורות שגורמות זריקות החיסונים וטיפולים ידניים נוספים לדגים, פצעים פתוחים שנגרמו מציוד וטפילים, וכן את הפקרתם של המוני דגים "לא כלכליים" (שמוצאים מן המים במסגרת "דילולים" חוזרים ונשנים) לגסיסה איטית בחביות בהן הם נמחצים או נחנקים.

ב-2019 נחשפו ממצאי חקירה סמויה ראשונה בתעשיית כלובי הסלמון בארה"ב (Animal Outlook). ב-2020 נחשפו חקירות סמויות בתעשיית כלובי הסלמון בסקוטלנד של ארגון !Viva (סרטון | אתר ממצאים) וב-2021 של ארגון SAFE (סרטון) ושל ארגון Animal Equality - תחקיר שמתמקד בעיקר בהרג (אתר ממצאים).

תמותות המוניות

דוחות ביקורת ממשלתיים שנחשפו (עקב בקשה לפי חוק חופש מידע) גילו כי מעל 9 מיליון דגי סלמון מתים בכלובי התעשייה בסקוטלנד מדי שנה ממחלות ומטפילים.

תנאי הכליאה כה קיצוניים עד כי כל תקלה או שינוי לא צפוי בסביבה עלול לגרום תמותות המוניות. אפילו תמותה של מאות אלפי דגי סלמון ביום אחד בחוות כלובים אינה בגדר אירוע חריג. כך למשל, דווח במאי 2019 כי שמונה מיליון דגי סלמון מתו בתוך שבוע בכלובי התעשייה בנורבגיה מפריחת אצות מוגברת. בפברואר 2020 דווח למשל, כי לא פחות מ-100,000 דגי סלמון מתו בחוות כלובים בנורבגיה (ממנה מייבאת ישראל סלמון) מפציעות שנגרמו להם כשניסו להימלט מפני השטח הקופאים של המים, ונתקלו שוב ושוב ברשת התחתונה. תמותה המונית מאותן סיבות אירעה באותה חוות כלובים שנתיים קודם לכן. גם נחילי מדוזות, שלא מאיימים לרוב על דגי סלמון חופשיים, מחסלים לעתים רבבות דגים שלא יכולים להימלט מהארס הצורב.

דוחות