כלובי הסלמון הורגים את החיים בים

הביקוש הגובר בעולם לדגי סלמון במהלך המאה ה-20 הביא את אוכלוסיותיהם בטבע לסף הכחדה, וכיום מספרם בטבע הוא כאחוז בודד ממספרם לפני כמאה שנים. גידול דגי סלמון בכלובים החל את דרכו כפיתרון מבטיח מבחינה סביבתית לבעיית דיג-היתר של הסלמון, והתעשייה הצעירה הבטיחה לספק דגי סלמון בלי לדלדל את אוכלוסיות הסלמון בטבע. כיום, באופן אירוני, הפכה תעשיית כלובי הסלמון לאחד האיומים העיקריים על דגי סלמון בטבע - ועל מינים נוספים. והנה הסיבות לכך.

סלמון הוא אחד משני מיני הדגים הנמכרים בישראל (אחרי האמנון) וצריכתו מהווה 21% מצריכת הדגים בארץ. 98% מדגי הסלמון שמיובאים לישראל כיום מקורם בתעשיית כלובי הסלמון.

ואלה 6 הגורמים העיקריים שהופכים את כלובי הסלמון להרסניים לסביבה הימית - ולדגי הסלמון בטבע בפרט:

(לחצו לפרטים)

  1. הפצת מחלות - הכלובים מפיצים חיידקים ונגיפים שמשמידים את דגי הבר
  2. הפצת טפילים - הכלובים מפיצים "כיני-ים" שאוכלות את דגיגי הסלמון בנהרות חיים
  3. זיהום הים - הכלובים מפיצים חומרי ההדברה, חומרי ניקוי ותרופות שנשפכים לכלובים
  4. פיטום הסלמונים בדגי בר - לפיטום סלמון אחד בכלובים דרושים עד 350 דגי בר
  5. בריחות המוניות - מיליוני דגים נמלטים מהכלובים ו"מטביעים" את סלמוני הבר
  6. הרג טורפים - אלפי כלבי ים (ויצורים אחרים) נמשכים לכלובי הסלמון - ונהרגים

מסיבות היסטוריות, הוקמה תעשיית כלובי הסלמון באזורי מחייתו הטבעיים של דג הסלמון (מלבד בצ'ילה, ראו מפה למטה). כלובי הסלמון הוקמו, הן בנורבגיה, הן בסקוטלנד והן בצפון אמריקה, במסלולי הנדידה הטבעיים של הסלמונים. הקרבה הפיזית, בצירוף הדמיון הרב בין סלמוני הבר לסלמונים שבכלובים, הופכים אותם לאחד הקורבנות המיידיים ביותר של תעשיית הסלמון בכלובים, בעיקר משלוש הסיבות הראשונות שצוינו לעיל (מחלות, טפילים וזיהום שמקורם בכלובים).

זוהי תוצאה מנוגדת ליומרתה המקורית של חקלאות הסלמון להקל את הלחץ על אוכלוסיות הבר של הדגים ולאפשר את התאוששותן. חלק מהתעשייה עדיין ממשיך לפרסם את עצמו כ"בר קיימא" ו"ידידותי לסביבה", ללא תלות בעובדות. קרבנות התעשייה כוללים יצורים ימיים רבים נוספים בסביבת הכלובים ואף בכל רחבי כדור הארץ. 

גלובס נזקי תעשיית

בכתב-העת המדעי PLoS Biology פורסמה סקירת אוכלוסיות של חמישה מיני סלמון בשני האוקיינוסים, על רקע הירידה הדרמטית בגודלן משנות ה-80. החוקרים השוו בין אוכלוסיות דגי סלמון שעוברות בנדידתן ליד חוות כלובים לאוכלוסיות שנמצאות הרחק מחוות כאלה, והתוצאות הן חד-משמעיות: רמת ההישרדות של האוכלוסיות שבאזור הכלובים נמוכה יותר, ובמקרים רבים היא נופלת מ-50%! בסביבת חוות גדולות, צמצום האוכלוסייה אפילו גדול יותר.

לאיפה נעלמו דגי הסלמון?

דג סלמון מהווה "מין מפתח", כלומר מין שמינים רבים תלויים בו לקיומם. במקרה של הסלמון רשימת המינים התלויים בהם ארוכה במיוחד וכוללת צמחים ועצים רבים לצד בעלי חיים כמו עיטים, זאבים ודובים וכן יונקים ימיים - במספר יבשות, אוקיינוסים ואיי ענק (אמריקה הצפונית, אירופה, גרינלנד, איסלנד, בריטניה, איי פארו, יפן ורוסיה). דלדול אוכלוסיית דגי הסלמון לאורך המאה ה-20 דלדל גם אוכלוסיות של מיני בר רבים אלה - והירידה הדרמטית במספרם בשנים האחרונות מובילה שוב לרעב המוני ומוות של בעלי חיים רבים, בהם דובים ולווייתני אורקה.

דיווח ב-CNN על החשש להישרדות דובי הגריזלי בקנדה המורעבים בשל ההידלדלות הקיצונית במספר הסלמונים החוזרים לנהרות בסתיו 2019

לפי המרכז לחקר לווייתנים בארה"ב, לוווייתני האורקה חיים על סף רעב, ונמצאים בסכנת הכחדה. רק כשליש מגורי הלווייתן שנולדו ב-20 השנה האחרונות הצליחו לשרוד את שלב הינקות. ב-3 השנים האחרונות לא נצפה, לפי תצפיות המרכז, שום היריון שהסתיים בהצלחה (עדות למצבן הגופני המידרדר של האימהות). תזונת הלווייתנים מתבססת בעיקר על דגי סלמון - אבל אוכלוסיית הסלמון נמצאת בירידה תלולה בשנים האחרונות בשל המחלות והטפילים שמפיצים כלובי הסלמון.

לווייתניות אורקה נוטות להתאבל ממושכות על מות גוריהן, ולעתים הן ממשיכות לשאת את גופם מעל פני המים במשך כשבוע לאחר מותם. ביולי-אוגוסט 2018 ריתקה את העולם לווייתנית אורקה שנשאה את הגור המת שלה במשך 17 ימים רצופים. 5 או 6 נקבות לווייתן השתתפו במעין טקס הלוויה/ניחומים יחד עם האם האבלה.

לוייתנית אורקה נושאת את גוויית הגור המת שלה במשך 17 יום כמו מראה לנו את ההשלכות המרות של חיסול דגי הסלמון בים


מקורות להרחבה